Articles

מה תפקיד המבוגרים בבית הספר?

By מאי 31, 2019 אוגוסט 6th, 2019 No Comments

יום אחד כשלימדתי בבית ספר בקליפורניה החלה סופת גשמים נוראה. אמנם ידענו שהיא תבוא, אולם לא ידענו שתהיה כל כך חזקה, ושתכה בנו בצורה כל כך מהירה. תוך פחות משעה התהוו שלוליות עצומות בכל חצר בית הספר, היתה הפסקת חשמל, ובכמה מקומות חדרו מי הגשמים אל תוך הכיתה.

הטלפונים התלויים על הקיר בכל כיתה לא עבדו, וגם מערכת האינטרנט שבתה לחלוטין, כך שאי אפשר היה לתקשר דרך טלפונים פרטיים או מחשבים. באורח פלא כולם הבינו שעליהם להישאר בכיתותיהם עד שוך הסופה, ולהעסיק את עצמם בינתיים במשהו מועיל ויצירתי. שתי כיתות התפנו בגלל נזילה בגג ותלמידים עברו לחדרים הצמודים. רוב הכיתות, אבל, היו מבודדות אחת מהשניה כי החצר הגדולה והרטובה הפרידה בין רוב הבניינים.

היינו שם, בלי חימום ובלי אור, במשך שש שעות עד שהסופה שככה והמים – שהגיעו בשלב מסויים עד הברכיים- ירדו מעט. תלמידים שיחקו, שוחחו, נמנמו, צחקו, קראו ספרים, כתבו, התעמלו, ויצרו ציורים או אוריגאמי. אף אחד לא התלונן שהוא רעב, אף אחד לא היכה, גידף או רב עם מישהו אחר, ומי שהרגיש רע קיבל מיד תמיכה מהסובבים אותו. בעיקר מתלמידים אחרים ולאו דווקא מהמורה.

אחרי הצהריים הופיעו כמה מכוניות של הורי תלמידים וגם האוטובוס הצהוב. לא לכל התלמידים היתה הסעה הביתה, אבל הורים הכניסו למכוניות את מי שגר קרוב אליהם, כמה נהגי אוטובוסים התנדבו להסיע כמות גדולה יותר מהרגיל, ומהר מאד התפנה בית הספר מיושביו. חלק מההורים הבטיח לחזור אחרי ההסעה כדי לעזור למורים ולשרתים לעבור בין הכיתות, לנקות, לייבש, ולהתכונן ליום הלימודים הבא.

בכל היום הרטוב והסוער הזה לא היתה פעם אחת שבה מבוגר כלשהו אמר לצעירים מה עליהם לעשות, או התרה בהם שיפסיקו לעשות את מה שהם עושים.

כל התלמידים ידעו בדיוק נמרץ מה צריך להיעשות בכל רגע נתון. הם ידעו שעליהם להיות בשקט, לעזור, להקשיב, למלא אחר ההוראות, לתמוך בחבריהם, לחלוק אוכל או מעיל, ולצעוד בסך אל המכוניות והאוטובוס.

הם גם יודעים בדיוק מה עליהם לעשות בבית הספר בחיי היום יום כאשר אין סופה או מלחמה או שריפה או אסון טפו טפו טפו… הם הרי חכמים. והם הרי הולכים לבית הספר בכל בוקר מאז שהם בני חמש או שש.

השאלה היא אם הם רוצים לעשות זאת.

אם אותם תלמידים ביום הסופה המוזכרת לא היו רוצים להיות חלק מועיל מהכלל, ולא היו מעוניינים לעזור לחבריהם ולמורה ולחכות בסבלנות לקץ היום המוזר הזה, היתה יכולה להיות מהומה נוראה בבית הספר. אבל שום מהומה לא קרתה כי התלמידים פשוט רצו להיות במיטבם.

להזכיר להם שאסור להשתמש בטלפון בשעת השיעור – זה בזבוז של זמן יקר. לומר להם שלא ישחיתו רכוש, יהיו בשקט, יקשיבו, יעשו שיעורים, יתכוננו למבחן, יפסיקו לריב, או כל דבר אחר שהוא הגיוני וסביר – גם הוא בזבוז זמן. כי הם כבר יודעים את כל זה בעל פה.

צעירים שהולכים לבית הספר יודעים בדיוק מה עליהם לעשות ואין צורך להזכיר להם את זה בלי הרף. אם אינם עושים את מה שמובן מאליו שעליהם לעשותו זה סימן שאינם רוצים.

אז זהו. עכשיו נשאר לחשוב איך אפשר לעניין אותם בחומר הנלמד כדי שירצו ללמוד, ולמה המבוגרים ממשיכים כל הזמן לנדנד ולהעניש את אלה שאינם רוצים, במקום ,פשוט, ללמד את אלה שרוצים.

שושנה ברנד