Articles

מה קרה לפני שזרקו את האבן?

By מאי 25, 2019 אוגוסט 6th, 2019 No Comments

כאשר בבית הספר זורקים אבנים בחצר, נוקטים באלימות כלפי מורה או תלמיד, או משחיתים ציוד וקירות זה כבר יותר מדי מאוחר. 

כשהמנהל קורא להורים לבוא לבית הספר בדחיפות, כשיש ויכוחים על מי צודק ולמה, כשלתלמיד אין כבוד למורה והמורה מתלונן על התנהגות התלמידים בכיתה, כשהמורים נרגנים ומרגישים שאינם מוערכים ומספרים למורים אחרים ולמשפחתם שהמנהל מתיחס אליהם כאילו היו משרתים ורואה את התלמידים כלקוחות – זה כבר יותר מאוחר ממאוחר.

זה כמו לצנוח ממטוס בלי מצנח או לשכוח להפעיל את מעצור-היד של מכוניתך כשאתה חונה על הגבעה הכי גבוהה בסן פרנציסקו. אינך יכול לחזור אל המטוס, ואת המכונית אינך יכול לעצור. יכולת לפני שהתחלת, יכולת אתמול או שלשום או לפני שנה כשהמחשבה על הצניחה או הנסיעה לסן פרנציסקו עלתה בדעתך. הרבה אפשרויות עמדו לפניך פעם. אבל כעת כל מה שנותר לך לעשות זה לחכות עד שהסיוט הזה ייגמר. אולי גם לעצום עיניים ולחשוב מחשבות חיוביות בתקווה. 

בתי ספר לא אמורים להגיע למקום הזה. מנהל לא אמור להתדרדר במורד או לסרב להיעזר במצנח. בתחום הדין והמשפט עוסקים בעיקר בתפיסת הפושע, בחקירה, בעדויות ובענישה. מורים, מחנכים ומנהלי בית ספר לעומת זאת אינם אמורים לחפש אשמים, לתפוס אותם ולהענישם, משום שבניגוד למערכת החוק והמשפט הם אמורים לעסוק במניעה ולא במה שהיה בעבר. חינוך נכון אמור למנוע את מה שיכול לקרות בעתיד אם לא יינקטו אמצעים מסויימים.

לימדתי בבית ספר ישראלי שבו המנהל היה בזמנו עורך דין. הוא לא היה מורה מעולם אלא בא מעולם החוק והמשפט. כשתפסו בבית הספר תלמידים שטיפסו על הגדר ונכנסו לשטח הכיתות בלילה כדי לרסס גראפיטי על הקירות, הוא הקים ועדת חקירה שלמה שלא היתה מביישת שום עיר בגודל בינוני, והורה למנהלנים להקדיש שעות ארוכות ויקרות לחקירת התלמידים. בתחילה אותו מנהל דיבר בקשיחות על העונש הנורא שאותם תלמידים יקבלו אולם מאוחר יותר, למורת רוחם של המורים, הוא נסוג והסתפק בעונש מזערי. גם כאן, כמו עורך דין או שופט, הוא הקדיש זמן יקר להסברים על מה שגרם לו לנקוט בעונש קל.

בכל מקרה- מידת העונש לא היתה חשובה, משום שחינוך הוא לא בעניין של עונשים אלא של מניעת מעשים מזיקים. אם תלמידים נכנסו בלילה כדי להרוס קירות בבית הספר – צריך להעניש את המנהל ולא את התלמידים, או לפחות לשאול אותו: באילו אמצעים נקטת כדי למנוע את זה?

צריך לשאול את המנהל: האם יש תכנית חינוכית בבית הספר שיוצאת בהסברה על אלימות וגראפיטי? האם ניסית להעביר את חדרי הכיתות לרשות המורים כך שיהיו יותר יפים ונקיים וסגורים על מפתח? האם אתה משוחח עם התלמידים לעיתים קרובות במסגרת בית סיפרית בה כולם ניצבים ושומעים אותך? האם אתה מכיר את התלמידים, עובר ביניהם, ומאזין להם? האם אתה מודע לתלונות המורים? האם בכלל יש לך איזושהי תיבת תלונות? מה התכנית הבית סיפרית והכיתתית שמונעת התנהגות בלתי נאותה? האם יש ספר חוקים לבית הספר ואם כן, האם מישהו בכלל קורא אותו?  

כאשר גרתי בקליפורניה תליתי מחוץ לביתי מצלמות ושלט שמזהיר אנשים מפני מצלמות. דבר לא היה מחובר לחשמל והמצלמות היו בכלל מצלמות סרק, אבל האזהרה נכתבה באותיות ברורות מאד, ומן הסתם הציוד הזה שמר על ביתי ומנע מקרים לא רצויים גם כשנעדרתי משם במשך שבועות ארוכים.

כשגרתי בטקסס ליד דאלאס היו לרוב השכנים שלי אוספי רובים ואקדחים מפוארים מאד. השכונה כולה היתה שלווה לחלוטין ונקייה מפשעים, למרות שלא נחשבה ליוקרתית במיוחד. ״כולם יודעים שיש לנו רובים ושהחוק מתיר לנו לירות״ – הסבירו לי שם – ״אז הפושעים לא מעוניינים להתעסק איתנו״.

בכל חטיבת ביניים ותיכון ציבורי בארצות הברית יש רס״רי משמעת שנקראים באנגלית ״סקיוריטי״. התפקיד שלהם הוא להוציא את המפריעים מהכיתה, לקחתם למשרד, לשוחח איתם, להפריד מריבות, ולעזור למזכירה לרשום את התלונות. מורים אינם מתעסקים בנושא. כל מה שמורים עושים זה להרים טלפון לאיש סקיוריטי ולבקש ממנו להיכנס לכיתה ולקחת את התלמיד. בתי הספר כמובן מגיעים למצב שבו גם אם יש 6500 תלמידים בבית הספר אין הרבה בעיות, פשוט משום שתלמידים מעדיפים לא להתעסק עם הסקיוריטי ועם המזכירה, ונמאס להם לשבת שם בחדר ולחכות עד שירשמו אותם, לקבל אזהרות ולהיות מסולקים מבית הספר. רובם מעדיפים לשבת בשקט בכיתה וזהו.

בהרבה בתי ספר אנשי הסקיוריטי הפכו כבר למובטלים, אבל הם עדיין נראים בשטח כי החינוך האמריקאי מאמין במניעה. אנשי הסקיוריטי מסתובבים ברחבי בית הספר, ומשום שאין להם כבר במה לעסוק הם יעזרו למורים להתניע מכונית שנתקעה, יביאו מורה או תלמיד אל האחות, או סתם יישבו עם תלמידים בהפסקה ויאזינו להם. 

כשנגיע בישראל למצב הזה, נדע שמנענו את הצניחה בלי מצנח. 

שושנה ברנד